מצבים של מחלה או כאב תוקפים את כולנו במהלך החיים, ואנו יודעים בדרך כלל לזהות אותם ולהתגונן מפניהם. כאשר מדובר בגוף, קל לנו מאד להבחין שמשהו אינו מתנהל כשורה. כאב ראש, צינון או פריחה יובילו אותנו מהר יחסית לרופא או למגרת התרופות, ובכל אופן לקבלת טיפול כלשהו.
אך כאשר מדובר בבריאותנו הנפשית, נדמה שהדברים לא תמיד כל כך נגישים, ולעיתים ייקח זמן רב עד שנאבחן (בעצמנו, או בעזרת איש מקצוע) שאנו נתונים במצב לא רגיל וזקוקים לעזרה. תחום בריאות הנפש מקיף קשת רחבה של נושאים החל מבעיות אשר גורמות לנו אי נוחות או הפרעה קלה בניהול החיים ועד למחלות נפש אשר פוגעות בצורה מהותית באיכות החיים ועלולות למנוע ניהול חיים תקינים.
זקוקים לייעוץ? פנו אלינו עכשיו - סודיות מובטחת
כיצד נגדיר בריאות נפשית?
על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM IV) המצב הנפשי שלנו מהווה תוצר של ארבעה מדדים:
מידת חוסר התפקוד/ חוסר היכולת שלנו להתמודד עם שגרת החיים מהווה מדד ראשוני ואובייקטיבי יחסית למצב הנפשי שלנו.
מידת המצוקה (distress) בה אנו נתונים מהווה מדד סובייקטיבי ו'פנימי' יותר, וקיימת במינונים שונים על פני המצבים השונים.
סכנה היא המדד השלישי, כאשר בדרך כלל הכוונה היא למידה בה אדם מסוכן לעצמו ולסובבים אותו.
המדד האחרון אותו מונה הDSM הוא הסטייה (deviance) והוא שמתייחס למעשה לפער בין התחושות, הרגשות וההתנהגויות שלנו לאלה הנורמטיבים והמקובלים.
חשוב להדגיש, שמידת הבריאות הנפשית אינה נמדדת רק במונחים של חולי או פתולוגיה. רבים הם האנשים שחשים למשל חוסר סיפוק בחייהם, או הסובלים מקושי ספציפי וממוקד, שפנייה לטיפול פסיכולוגי עשויה לסייע להם לשפר את איכות חייהם.
בעיות נפשיות
כאמור, לא כל "בעיה" היא "מחלה". למעשה, ניתן לחלק את הבעיות הנפשיות לשתי קטגוריות; פסיכולוגית ופסיכיאטרית.
בעיה או קושי פסיכולוגי עשויה לנבוע מתחושות כלליות כגון ריקנות, חוסר סיפוק או תכלית לחיים, תחושה שה"אני" שבתוכנו הולך ונעלם או רצון להכיר אותו יותר מקרוב, ועוד. גורמים נוספים יכולים להיות ספציפיים יותר; קשיים חברתיים, דפוס התנהגות שאנחנו לא מרוצים ממנו, או כל גורם שיוצר בנו אי נוחות ומפריע לאושרנו.
לעומתן, הפרעות פסיכיאטריות הן בדרך כלל חמורות יותר, ובעלות השפעה מקיפה וגורפת על איכות החיים. כמו כן, מקובל היום לחשוב שבמרבית המקים מעורב בהיווצרותן גם גורם ביולוגי – זאת אומרת שמנגנון מוחי או מינון של כימיקלים שונים במח נתונים מחוץ לאיזון.
ישנן הפרעות פסיכיאטריות מסוגים שונים מאד, ונהוג לחלק אותן למספר אשכולות: אשכול רגשי, הכולל הפרעות כדוגמת דיכאון והפרעה בי-פולארית (מאניה-דיפרסיה), אשכול פסיכוטי (סכיזופרניה או פסיכוזה), וכן אשכולות של הפרעות חרדה, הפרעות אישיות והפרעות סומטופורמיות (הפרעות נפשיות שמתבטאות כהפרעות גופניות).
בהקשר זה חשוב לציין שהפרעה פסיכיאטרית היא מחלה ככל מחלה: היא "אמיתית" בדיוק כמו מחלה של הגוף, בעלת מקורות ידועים בחלקם, מייצרת הרבה מאד סבל לנושאים אותה, ובעיקר- זקוקה לטיפול.
טיפולים בבעיות נפשיות
כמו את הבעיות, גם את הטיפולים הנפשיים ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:
טיפולים פסיכולוגיים מיועדים לסובלים מקשיים פסיכולוגיים. במרבית המקרים מדובר ב"טיפול בדיבור", שמשמעותו שיחות טיפוליות עם איש מקצוע – פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני.
כיום, קיימת קשת רחבה של שיטות טיפול כאלה: בפסיכואנליזה פרוידיאנית קלאסית, הפגישות עם המטפל נערכות לעתים תכופות יחסית (כ4-5 פעמים בשבוע), ובהן המטופל שכוב על ספה ואינו יוצר קשר עין עם המטפל. כמו כן, נעשה בהן שימוש בטכניקות של היפנוזה ופירוש חלומות. למרות שהיוותה מקור לענף כולו, מרבית המטפלים היום לא משתמשים באופן בלעדי בפסיכואנליזה, ורובם נוטים להגדיר עצמם כמטפלים "אקלקטיים", השואבים טכניקות טיפוליות ממגוון רחב של הוגים ואנליטיקאים שהמשיכו את דרכו של פרויד, ופיתחו את רעיונותיו לכיוונים שונים. עם זאת, גם כיום נותר הדגש הטיפולי על העלאה למודע של תכנים לא מודעים ומודחקים, ובמרבית המקרים מושם דגש על תקופת הילדות וחוויותיה.
סוג נוסף של טיפול הוא טיפול קוגניטיבי ו/או התנהגותי, ובו הדגש אינו על חוויות הילדות והלא מודע, אלא על תכנים מודעים, בעלי השפעה על ה"כאן ועכשיו". טיפול מסוג זה יעיל יותר להתמודדות עם בעיות ספציפיות, ובראשן דיכאון וחרדה. להבדיל מהעיסוק ברגשות בשיטות הדינאמיות השונות, כאן הדגש מושם פעמים רבות על ההבנה. כמו כן, טיפול מסוג זה מכיל אלמנטים רבים של אימון.
טיפול פסיכיאטרי הוא בעיקרו תרופתי, וניתן לסובלים מההפרעות הפסיכיאטריות השונות. מאז שנות ה50 של המאה הקודמת הולך וגדל הידע הרפואי בנוגע להשפעתם של חומרים כימיים שונים על מרכזים שונים במח, ובהתאמה הולכות גם התרופות ומשתפרות. עם זאת, גם היום הטיפול התרופתי אינו מהווה פתרון "מושלם". אין בכוחו לעזור לכל הסובלים, וכן פעמים רבות מתעוררות תופעות לוואי שונות וקשות. בדרך כלל, מומלץ לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי משלים.
מטפלים בבריאות הנפש:
כל המטפלים המוסמכים בתחום בריאות הנפש הם אנשים שעברו הכשרה ארוכה ומקיפה, עיונית-תיאורטית וכן מעשית.
פסיכולוג קליני הוא אדם שהשלים לימודי מוסמך (תואר שני) בפסיכולוגיה קלינית, ועבר התמחות מעשית בתחום. גם עובד סוציאלי קליני מגיע מרקע דומה, וכמוהו מורשה לטפל ע"י שיחות.
נציין, שהתוספת "קליני" היא חשובה ביותר; ישנם תחומים רבים בפסיכולוגיה שאינם קליניים אלא מחקריים בלבד (למשל: פסיכולוגיה חברתית, ארגונית או קוגניטיבית), ולכן האנשים המשלימים אותם אינם מורשים לטפל כלל.
פסיכיאטר הוא רופא, שבשלב ההתמחות בחר לעסוק בבריאות הנפש. כרופא הוא מוסמך לאבחן מחלות פסיכיאטריות, וכן לרשום תרופות.
תחום נוסף אשר קשור בעקיפין הינו אימון אישי. אימון אישי אינו מהווה טיפול ואינו פותר בעיות נפשיות אלא ממוקד בהגעה לייעדים ובהגשמת שאיפות ספציפיות. מאמן אישי אינו בא מתחום הטיפול ויש לשים לב האם הפונה זקוק לטיפול פסיכולוגי או שתהליך אימון אישי מתאים לו. לחצו על אימון אישי למידע נוסף בנושא אימון אישי.